החוקרים הדגימו בעבר שהבדלים ברמת ההפעלה הנוירונלית בתגובה לגירוי הקשור בעישון מנבאים תגובה לטיפול. מחקר זה בחן האם הסמן הביולוגי, natural rewards, ממתן את ההשפעה של בופרופיון או ורניקלין על הפסקת עישון.
עוד בעניין דומה
לפני חלוקה אקראית לזרוע טיפולית, 180 מעשנים במחקר זה השלימו הקלטת פוטנציאלים הקשורה באירוע (פוטנציאל חיובי מאוחר-LPP) בזמן שצפו בתמונות נעימות (P), תמונות הקשורות בסיגריות (C) ותמונות אחרות. החוקרים השתמשו במודל ביאסיאני להעריך את ההסתברות לאינטראקציה בין הטיפול ל-LPP עבור יעילות הטיפול ואנליזת יעילות השוואתית.
אנליזת יעילות הדגימה כי מעשנים עם הפעלה עצבית גדולה יותר לגירוי נעים לעומת סיגריות (P>C) היו עם סיכוי של 98-99% להשיג הימנעות גדולה יותר מסיגריות מאשר קבוצת הביקורת (יחס סיכויים גדול מ-1), באמצעות טיפול תרופתי עם ורניקלין או בופרופיון בגמר הטיפול ולאחר מעקב של שלושה חודשים. לעומת קבוצת הביקורת, מעשנים עם הפעלה עצבית גדולה יותר בתגובה לסיגריות לעומת גירוי נעים (C>P) היו עם סיכוי של 99% לתועלת גדולה יותר מורניקלין בגמר הטיפול ולאחר שלושה חודשים אך רק עם סיכוי של 67% ו-43% בגמר הטיפול ולאחר שלושה חודשים בהתאמה עם בופרופיון.
אנליזת יעילות השוואתית מצאה כי מעשנים עם דפוס הפעלת C>P היו עם סיכוי של 95-98% להיתרם מורניקלין לעומת בופרופיון בעוד שמעשני P>C היו עם סיכוי של 50-58% לשיפור דומה עם ורניקלין בגמר הטיפול ולאחר שלושה חודשים.
מסקנת החוקרים היא כי ורניקלין הינו טיפול הבחירה במעשנים עם דפוס הפעלה עצבית מסוג C>P בעוד שעבור מעשנים עם דפוס P>C לשתי התרופות יעילות דומה.
מקור:
Cinciripini, P.M. et al. (2017) Psychopharmacology. 234(11), 1769.