מניעת אלרגיה למזון היא בראש סדר העדיפויות להפחתת נטל התחלואה של מחלות על רקע אלרגיה. חשיפות סביבתיות מווסתות את הסיכון להתפתחות אלרגיה למזון כאשר חלק ממנגנון זה עשוי להיות קשור במיקרוביום המתפתח של התינוקות. עם זאת, תפקידם של חשיפות סביבתיות פוטנציאליות, כגון בעלות על חיות מחמד, טרם נחקר ביחס לאלרגיה למזון.
עוד בעניין דומה
קבוצת חוקרים בריטים ערכה ניתוח קוהורט משני במחקר אודות רגישויות למזון (EAT), שכלל 1,303 תינוקות בגיל שלושה חודשים שהשתתפו בניסוי אקראי למניעת אלרגיה למזון.
החוקרים הוציאו נתונים מתוך סקר חתך שכלל מידע על בעלות על בעלי חיים ביתיים ובנוסף המשתתפים נבדקו לאטופיק דרמטיטיס (AD) בעת ההרשמה. רגישות למזון ואלרגנים באוויר נבדקה בבדיקת עור וסרום לאחר 3, 12 ו-36 חודשים. מצב האלרגיה למזון נקבע על ידי מבחן תגר מזון מבוקר פלסבו כפול-סמיות בין גיל שנה לגיל שלוש שנים.
אלרגיה למזון אובחנה בקרב 6.1% (68/1124) מהמשתתפים, להם היו נתונים מלאים. לא נמצאו קשרים מובהקים סטטיסטית בין אלרגיה למזון ללידה קיסרית, זיהומים או חשיפה אנטיביוטית בתחילת החיים.
לאחר התאמה למחלה אטופית משפחתית, רגישות אימהית לכלב/חתול, נמצא שחשיפה לכלבים (חיית מחמד בבית) היתה קשורה לירידה של 90% בסיכויים של תינוקות לפתח אלרגיה למזון (יחס הסיכויים המותאם (aOR)י0.10 (מרווח ביטחון (CI) 0.01-0.71),יP = 0.02).
אף אחד מ-49 התינוקות שחיו עם שני כלבים לפחות לא פיתח אלרגיה למזון, מה שמצביע על קשר מנה-תגובה חיובי (לכל אחד מהכלבים היה AOR 0.12 (CI 0.02-0.81), P = 0.03). לא הוכח קשר בין בעלות על כלבים או חתולים לבין התפתחות של אטופיק דרמטיטיס.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה