ידוע שהן לגיל הווסת הראשונה והן לגיל הווסת האחרונה יש השפעה על תפקוד ריאות לקוי, אך יש מעט נתונים על הקשר בין תוחלת הפוריות ותפקודי ריאה. מחקר שנערך בקוריאה הדרומית בדק את הקשר בין תוחלת הפוריות לתפקודי ריאה אצל נשים לאחר המנופאוזה.
עוד בעניין דומה
המחקר השתמש בסקר לאומי של בריאות ותזונה שנערך בקוריאה בין השנים 2010-2015 בקרב מדגם מייצג של האוכלוסיה של אנשים שאינם נמצאים באשפוז. הסקר כלל נשים לאחר גיל המעבר בין הגילאים 40-64 שעברו בדיקת ספירומטריה (בדיקה לא פולשנית שמודדת את כמות וזרימת האוויר היוצא והנכנס לריאות) בהתאם להמלצות האיגודים האמריקאי והאירופאי לרפואת ריאות. תוחלת הפוריות חושבה על ידי הפחתת גיל הווסת הראשונה מהגיל בהפסקת הווסת.
בקרב 3,410 נשים לאחר גיל המעבר, ממוצע תוחלת הפוריות (reproductive lifespan – RL) היה 34.91 (שגיאת תקן 0.07). תוחלת פוריות נמוכה יותר היתה קשורה לינארית לנפח נשימה מקסימלית (FVC) ולנפח נשימה מאומצת בשנייה הראשונה (FEV1) נמוכים יותר.
יחסי השכיחויות (רווח סמך 95%) לתפקוד ריאות לא תקין (הפרעת נשימה רסטריקטיבית או חסימתית) בהשוואה של נשים עם RL ≤30 לעומת נשים עם RL בין 30 ל-39, לבין נשים עם תוחלת פוריות גדולה מ-39, היו 1.83 (1.15, 2.50) ו-1.42 (1.01, 1.84), בהתאמה. אצל נשים עם תוחלת פוריות קטנה או שווה ל-30 שנים, השכיחות של מחלת ריאות רסטריקטיבית היתה גדולה פי 2.13 מאשר אצל נשים עם תוחלת פוריות גדולה מ-39 שנים.
מסקנת המחקר היא שאצל נשים לאחר גיל המעבר, תוחלת פוריות קצרה יותר עשויה לנבא תפקוד ריאות לקוי בעיקר מחלות ריאה רסטריקטיביות.
מקור: