נשים בגיל המעבר ולאחריו נמצאות בסיכון מוגבר להשמנת יתר, לתחלואה קרדיווסקולרית, אוסטיאופרוזיס ודיסביוזיס של המעי בשל ירידה בריכוז 17-בטא-אסטרדיול בדם.
עוד בעניין דומה
ייתכן שתזונה עשירה בחומצות שומן רב-בלתי רוויות (Polyunsaturated Fatty Acids - PUFA) מסוג אומגה-6 ובייחוד חומצה לינולאית (Linoleic Acid - LA) וענייה בחומצות שומן רוויות (saturated fatty acids - SFA) הנמצאות בשמן קוקוס ו-PUFA מסוג אומגה-3, יכולה להחמיר את התסמינים הנובעים מחסר באסטרוגן.
על מנת לבחון השערה זו החוקרים לקחו נקבות עכברים טרנסגניים מסוג fat-1 או עכברים מסוג C57BL/6J שכרתו להן את השחלות, פעולה אשר מפחיתה את הרמות האנדוגניות של PUFA מסוג אומגה-6. לאחר מכן נתנו לנקבות העכברים אסטרוגן בנזואט (Estrogen Benzoate - EB) או טיפול שווא והזינו אותן בתזונה עשירה בשומנים עם יחס PUFA ל-SFA גבוה או נמוך למשך כ-15 שבועות.
תוצאות המחקר הדגימו כי נקבות העכברים שטופלו עם EB הדגימו הפיכות של השמנת היתר, עמידות לאינסולין ואובדן מסת עצם שנצפו לאחר כריתת השחלות.
נקבות העכברים מזן fat-1 שקיבלו תזונה עם 1% LA הדגימו ירידה משמעותית במשקל ובשומן בעוד שאלו מזן C57BL/6J שעברו כריתת שחלות וקיבלו הזנה עם 22.5% LA הדגימו עלייה משמעותית בצריכת האנרגיה ובפעילות לאחר הטיפול עם EB.
תזונה שהכילה SFA משמן קוקוס ו-FA מסוג אומגה-3 סייעה בהגנה מפני עמידות לאינסולין גם ללא טיפול עם EB. שיפור ברגישות לאינסולין נצפה גם בעכברים מזן הבר ומזן fat-1 שקיבלו הזנה עם 1% LA יחד עם טיפול עם EB, בעוד עכברים מזן fat-1 שקיבלו הזנה המכילה 22.5% LA הדגימו הגנה מפני התפתחות עמידות לאינסולין גם ללא טיפול עם EB.
ייצור חומצות שומן בשרשראות קצרות על ידי חיידקי המעי נמצא קשור לייצור של FA מסוג אומגה-3 ולשיפור בהומאוסטזיס של אנרגיה.
מסקנת החוקרים היתה כי צריכה תזונתית מאוזנת של חומצות שומן, המכילה SFA ויחס נמוך בין חומצות שומן מסוג אומגה 6 לחומצות שומן מסוג אומגה 3, יעילה יותר באיזון הפרעות מטבוליות בתקופות שבהן יש חסר באסטרוגן (E2).
מקור: