הקפאת רקמת השחלה הוכחה כמשמרת פוריות כנגד טיפולים גונדוטוקסיים. עם זאת, לא ברור כיצד יתבצע הליך זה אם מתוכנן להאט את הזדקנות השחלות. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת American Journal of Obstetrics and Gynecology החוקרים ביקשו לקבוע את ההיתכנות של שימור רקמת שחלה בהקפאה כדי להאריך את תוחלת חיי הרבייה ולדחות את גיל המעבר על ידי השתלה אוטומטית בסמוך למנופאוזה.
החוקרים פיתחו מודל סטוכסטי של בזבוז זקיקים ראשוני כדי לקבוע את שנות העיכוב בגיל המעבר (מסומן ב-D) על ידי הקפאה והשתלה של רקמת השחלה בסמוך למנופאוזה. במודל נכלל (1) גיל איסוף רקמת השחלה (21-40 שנים), (2) כמות הקורטקס השחלתי שנאסף, (3) השתלה של רקמות שנאספו בהליכים בודדים לעומת ריבוי פרוצדורות (פרקציה) ו-(4) הישרדות הזקיקים לאחר ההשתלה (40% [שמרנית] לעומת 80% [משופרת] לעומת 100% [אידיאלי או היפותטי]).
תוצאות המחקר הדגימו כי עבור רוב הנשים בנות פחות מ-40 שנים, הקפאה והשתלה של רקמת השחלות יגרמו לעיכוב משמעותי בגיל המעבר. היתרון גדול יותר אם ניתן להקטין את אובדן הזקיק לאחר ההשתלה. לדוגמה, אישה עם רזרבה שחלתית חציונית ששומרת 25% מקורטקס השחלה שלה בגיל 25 שנה עם הישרדות של 40% מהזקיקים לאחר ההשתלה, תהיה עם עיכוב בגיל המעבר (D) של כ-11.8 שנים, מה שמתארך ל-15.5 שנים אם ההישרדות היא 80%.
בנוסף, התוצאות הדגימו כי פיזור אותה כמות של רקמה שחלתית בהשתלות חוזרות מגדיל משמעותית את התועלת. לדוגמה, עבור אותה אישה בת 25 עם רזרבה שחלתית חציונית, הסרה של 25% מהקורטקס ו-40% הישרדות זקיקים, חלוקת ההשתלות ל-3 או 6 פרוצדורות תגרום לעיכוב של 23 או 31 שנים בגיל המעבר (D). במידה שבאותם תנאים (3 או 6 השתלות) היתה שרידות זקיקים של 80%, העיכוב בגיל המעבר יכול להגיע ל-47 שנים.
החוקרים סיכמו כי עם איסוף זקיקים בגילאים מוקדמים יותר וטכניקת השתלה טובה יותר, ניתן להשיג עיכוב משמעותי של גיל המעבר, ואולי גם הארכת תוחלת חיי הפוריות.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה